החלטה בתיק ת"א 49344-10-10

לפניי בקשת הנתבעת 2 להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) באשר לפגיעת התובעת בתאונת דרכים מיום 15.6.2010 (להלן: התאונה). בכתב התביעה טענה התובעת כי התאונה אירעה בשעה שהלכה בסמוך לאוטובוס שעמד בחנייה, ושעה שדלת המטען של האוטובוס נפתחה, נפגעה ונחבלה. בשל שאלת סיווג התאונה, התובעת תוקן כתב תביעה והוספה עילה חלופית בנזיקין כנגד הנתבע 1 ועילה חוזית כנגד הנתבעת 3.

סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 קובע כך: " נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

ההלכה הפסוקה קובעת כי סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 אררט חברה לביטול בע"מ נ. אזולאי, פד"י מ(4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרפת גם הנמקה נוספת של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה על-ידי המל"ל בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית. (רע"א 4484/06 רינה מור נ. אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, ניתן ביום 19.9.06). עם זאת, סייפת סעיף 6ב, מאפשרת לבעל דין לבקש מבית המשפט להתיר לו הבאת ראיות לסתירת קביעת המל"ל, כפי שמבקשת הנתבעת במקרה דנא.

לבית המשפט נתונה הסמכות להתיר הבאת ראיות כאשר בהחלטת ועדת המל"ל נופל פגם מהותי, דוגמת תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים (בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ. "רותם" חברה לביטוח בע"מ פד"י לט (4) 505). החלטה מעין זו תבוא בנסיבות יוצאות דופן וחריגות (בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה, פד"י לט(4) 839; רע"א 2808/04 מדינת ישראל נ' מזרחי, תקדין-עליון 2005 (2) 2968), דוגמת התגלותן של עובדות חדשות שלא עמדו בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל (רע"א 4045/01 אדרי נגד איתן, דינים עליון סב 768). כך גם מקום בו חל שינוי משמעותי במצב הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המל"ל ועד לדיון בבית משפט ומקום בו נמצא כי בהחלטת המל"ל קיים חסר משמעותי, כגון העדר התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המצב הנוכחי של הנפגע.

עוד נקבע, כי תהא נטייה להיעתר לבקשה מקום בו בפני ועדת המל"ל לא הונח חומר מהותי, כגון מסמכים באשר למצב בריאותי של הנפגע שקדם לתאונה. (רע"א 4045/01 אלברט אדרי נ. איתן חב' לביטוח בע"מ (לא פורסם) ניתן ביום 18.11.01), רע"א 6812/06 ניקול תייר נ. ויקטור אטיה ואח' (לא פורסם) ניתן ביום 20.2.07), א. ריבלין, תאונת הדרכים- סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית 1999), עמ' 504).

משכך, על בית המשפט לפעול לכך שקביעה על-פי דין, שניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט, תשמש גם בבית המשפט באופן שייחסך זמן שיפוטי ותישמר אחידות בין הכרעות שונות הניתנות באשר להיקף הפגיעה, ומנגד, על בית המשפט לפעול באופן שהן הנפגע והן הנתבע על ידו, לא יינזקו מהרצון לייעל את ההליך.

בענייננו, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בהתחשב בחומר שהונח בפניי ובהלכות דלעיל מצאתי כי יש להיעתר לבקשה.

ועדה רפואית של המל"ל קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 15% בגין פגיעה ביד שמאל  וכן קבעה כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעה בברך ימין. 

הנתבעת טענה בבקשה כי הוועדה הרפואית במל"ל לא נתנה דעתה לגבי תיעוד רפואי לפיו התובעת לא נפגעה בברך באירוע מושא התובענה, כן נטען כי הוועדה הרפואית לא דנה בקשר הסיבתי בין המצב הרפואי לבין הפגיעה בברך. לטענת הנתבעת, לפגם זה משנה תוקף בשל כך שהתובעת התלוננה לראשונה על פגיעה בברך במסגרת הדיון בוועדה הרפואית.

הנתבעת הוסיפה כי לא עמד בפני הוועדה הרפואית חומר מהותי המתייחס לתלונות ולמצב הרפואי בסמוך לאחר התאונה. נטען כי תיקה הרפואי של התובעת בקופת חולים לא הועמד בפני הוועדה הרפואית.

לעומתה, טענה התובעת כי הוועדה הרפואית במל"ל הייתה מודעת לאיחור בתלונה ביחס לברך והדברים נאמרו במפורש על ידי התובעת ובא כוחה. הוועדה הרפואית הפעילה שיקול דעת לאחר עיון בתיעוד הרפואי, והייתה ערה לכך שמדובר בכאב ממושך בברך שלדעתה מקורו הוא חבלתי.

מעיון בחומר הרפואי עולה כי אכן התובעת התלוננה על כאבים ביד בסמוך הפגיעה ולא עלו תלונות על פגיעה בברך. יתר על כן מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית במל"ל, עולה כי בפני הוועדה עמד תיעוד רפואי מצומצם ובכלל זה צילום רנטגן, ארתרוסקופיה ושני דוחות מיון.  בחלק המתייחס לתולדות המקרה בדוח הפרוטוקול, עולה כי בא כוחה של התובעת ביקש " לקבל קשר הסיבתי לעניין הברך. אמנם לא הייתה תלונה מיידית אך יש להבין שהייתה פגיעה קשה יחסית בברך".

הוועדה הרפואית קבעה כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעה בברך כאמור, עם זאת עולה כי לא התקיים דיון בנוגע לקשר הסיבתי ואף שהוועדה נתנה דעתה לכך שהתובעת לא התלוננה על פגיעה בברך בסמוך לתאונה, לא הסבירה את קביעתה זו.

אין לקבל את טענת התובעת כי מדובר באופן ניסוח מקובל בדוחות הוועדה הרפואית במל"ל, לא כל שכן כשעולה סוגייה של קשר סיבתי הטעונה התייחסות ודיון.

על-פי המצוין בדו"ח הוועדה, נראה שלא היה בפניה חומר רפואי מהותי, וכן חסר דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בברך לבין התאונה מושא התובענה, במיוחד לאור התיעוד הרפואי ממנו עולה כי התלוננה על כאבים בברך, כחודש ימים לאחר האירוע ללא סיפור של חבלה או נפילה. אשר על כן, מצאתי כי במקרה דנא דין הבקשה להתקבל ולפיכך אני מוצאת להורות על מינוי מומחה בתחום האורטופדיה.

משכך אני ממנה את ד"ר יוסף לאו, מבית החולים הדסה, בתחום האורטופדיה בעניינה של התובעת.

הצדדים יפנו למומחים ישירות, ויפעלו על פי הוראות התקנות. 

הנתבעת תישא בשכרו של המומחה בסכום של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ לכל אחד ותעבירו ישירות למומחה לא יאוחר מ- 45 יום מיום שיועברו אליה האישורים הנדרשים. ככל ששכה"ט לא ישולם במועד, עלול הדבר להביא לחיוב בהוצאות.

הצדדים יהיו רשאים לפנות בשאלות הבהרה למומחה תוך 30 יום מיום קבלת חוות דעת, או להודיע עד לאותו מועד, כי אין בכוונתם לשלוח שאלות הבהרה למומחה. המומחה מתבקש להשיב על שאלות ההבהרה תוך 30 יום מיום קבלתן. צד שלא יודיע דבר, תוך המועד האמור לעניין שאלות ההבהרה, יראה כמי שוויתר על משלוח שאלות הבהרה.